close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

ירושלמי- מה מברכים על אכילת בשר

הרב ישי וויצמןכח אב, תשפד01/09/2024
פרק קעג מתוך הספר אורו של התלמוד הירושלמי
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

מתוך ברכת "בורא נפשות" הבבלית יש ללמוד שעניין הברכות הוא להודות לה' על שהוא זן אותנו. בירושלמי אין ברכה כגון זו. כל הברכות עוסקות בשבח המאכלים עצמם...

תגיות:
shoresh.org.il קייטרינג בשרי באר שבע
צילום: freepik
בבבלי אומרים (ברכות מד): "אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו: על הביעא ועל מיני קופרא [- על ביצה ועל מיני בשר] בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות".

לעומת זאת, בירושלמי אומרים שבתחילה מברכים "בורא מיני נפשות", ובסוף: "אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי ברוך אתה ה' חי העולמים".

לשון הירושלמי (שם פ"ו ה"א): "רבי אבא בר יעקב בשם רבי יצחק רובא: רבי כשהוא אוכל בשר או ביצה היה אומר אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים. עד כדון [- ברכה זו היא] בסוף, בתחילה [מה מברך]? אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות."

ברכה זו, המוזכרת בירושלמי כברכה אחרי אכילת מיני נפשות, היא היסוד לנוסח של סוף ברכת "בורא נפשות" במנהגנו: "להחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים". חלק מהראשונים חיברו בין הברכה על "מיני נפשות" בירושלמי לבין ברכת "בורא נפשות רבות" שבבבלי. אולם דמיון זה קשה, כיון שלא הרי ה"נפשות" בבבלי, כהרי ה"נפשות" בברכה של הירושלמי. בבבלי הכוונה היא הנפשות האוכלות, ובירושלמי הכוונה היא לאוכל עצמו שבא מבעל נפש חיה. יש לציין שברי"ף וברמב"ם הברכה היא רק כמו שכתוב בבבלי: "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא".

ברכת "בורא נפשות רבות וחסרונן", שבבבלי מברכים אותה אחרי אכילת מאכלים שאינם משבעת המינים, לא מוזכרת בירושלמי בשום מקום.

גם בסוגיות הבבלי ניכר שהיא ברכה שונה מיתר ברכות המאכלים. רש"י מסביר (דף לז) ששאר הברכות עוסקות בשבח המאכל עצמו, כגון פרי העץ או האדמה, וברכה זו מתמקדת באדם האוכל, שהקב"ה ממציא לו חסרונו במאכלים בסיסיים כגון לחם ומים, ובנוסף ברא כל מיני דברים נוספים להנאת האדם.

לסיכום, מתוך ברכת "בורא נפשות" הבבלית יש ללמוד שעניין הברכות הוא להודות לה' על שהוא זן אותנו. בירושלמי אין ברכה כגון זו. כל הברכות עוסקות בשבח המאכלים עצמם. יש לראות בהבדל זה בין התלמודים הבדל כללי ביחס לברכות הנהנין. בבבלי הדגש הוא הנאת האדם, כלשון הבבלי בתחילת פרק שישי: "אסור לאדם שיהנה מהעולם הזה בלא ברכה". הברכה היא מעין נטילת רשות מהקב"ה, שהעולם כולו שלו – "לה' הארץ ומלואה", להנות מהעולם הזה.

בירושלמי הדגש הוא שבח הבורא. כל פרי מוליד הילול חדש, כדברי הכתוב ממנו לומדים בירושלמי על ברכות המאכלים: "יִהְיֶ?ה כ?ּל־פִּרְי?וֹ קֹ?דֶשׁ הִלּוּלִ?ים לַה'".

לימוד שני התלמודים יחד מציב בפנינו שלימות של ברכה, מכל צדדיה.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה